הרהורים על אור השמש ועל אור פנימי
היום הארוך ביותר בשנה.
היום שבו השמש נוכחת ומאירה במשך הכי הרבה זמן
זהו יום בו האור גובר על החושך ומותח את עצמו עד לקצה גבול היכולת
ישנה התארכות איטית, הדרגתית,
כל יום עוד קצת
עד הקצה, השיא, היום.
ואז האור נסוג ומפנה מקום לחושך להתארך.
וכך רוקדים הם השניים פעם אחד מוביל ופעם השני,
מוותרים על האגו
מאפשרים לעצמם להתמסר למקצב של הטבע
לאותה מחזוריות אינסופית
פעם אני למעלה ופעם למטה
פעם נוכח ופעם נסתר
מוביל ומובל
מאפשר לעצמי להיות בכל מצב
מתוך הבנה
שאין אור בלי חושך
מתוך הבנה
שאלו שני צדדים של אותה מטבע
שתי כנפיים של אותה ציפור.
השמש זורחת,
מפזרת את אורה וחומה
בלי חשבון
ובלי לצפות לתמורה
כי זה מי שהיא,
שמש.
מזמינה גם אותנו לזרוח, מבפנים,
לפזר את האור שלנו
את האמת שלנו
בלי חשבון
פשוט כי זה מי שאנחנו
וזה מה שאנחנו אמורים לעשות
בלי לחשוש שזה שלידי יחוויר
בלי לחשוש שזה שלצידי יגנוב לי את האור
"ישר ולא פוגע
צודק ולא מעליב
מאיר אבל לא מסנוור בעין"
מתוך ספר הטאו
תודה על האור
תודה על השמחה
תודה על התובנות
תודה על הדרך
שיהיה לכם יום מאיר ומואר