על סתיו, שלכת ותשליך

לאחרונה הייתי בסופש באירופה,
אחד בדברים שמשכו את תשומת ליבי הוא מופע הסתיו האירופאי המרשים: עצים רבים עומדים חשופים ולמרגלותיהם מונחים אינספור עלים,
מרבד צבעוני
עלים צהובים, ירוקים ואדומים
המכסים את האדמה.
המראה הביא אותו להרהר על הקסם הזה שמתרחש
כל שנה מחדש דווקא כשמתחיל להתקרר משליכים העצים את העלים הישנים, המיותר, את מה שכבר אין להם צורך בו.
עטרת העלים האיתנה שהייתה מנת חלקם בקיץ, מונחת לרגליהם כהוכחה ניצחת על מה שהיה ונגמר.

במהלך כל החורף האירופאי העצים נשארים זקופים, למרות החשיפה הגדולה לרוח ולקור, הם לא מאבדים דבר,
לא את גובהם ולא את יופיים ולא את זקיפותם
כמו מקבלים את השינוי
כמו הופכים אחד עם השינוי.

באופן מפתיע או לא
מתרחשת השלכת של העצים במקביל לחגי תשרי שלנו,
עם התשליך הרוחני שאנו עורכים והשנה החדשה שמתחילה.

לקראת האביב
מתחדש הכל
עלים חדשים וצעירים מנצים על ענפי העץ.
עוטפים אותו
מעטרים אותו
ואולי גם קצת מכסים אותו.
החדש צומח מתוך הריק,
מתוך החוסר.

אז בפעם הבאה שנתקשה להשליך את המיותר
ננסה ללמוד מהעצים בשלכת
ונדע שגם אנחנו חלק מהטבע
גם אנחנו חלק מאותה מחזוריות
של יש ואין יש ואין.
גם אנחנו חלק משינוי מתמיד ובלתי פוסק
שינוי
שמעיד על כך שאנחנו בתהליך
גדילה
התפתחות
הגשמה

השלכת היא חלק מהשינוי
השלכת היא חלק
מההתחדשות
מההתגלות

של הניצוץ האלוהי
של המהות

יוגה לדרך